טור 4 - היועץ העסקי תמיר סמוראי משתף בחוויותיו וניסיונו כיועץ עסקי, בעל עסק בעצמו ויזם חברתי המקדיש מאז ה 7/10 חלק ניכר מזמנו לעשייה אזרחית.
בתקופה הנוכחית, עסקים קטנים ובינוניים בישראל מוצאים את עצמם במצבים לא פשוטים. כמישהו שחי את השטח ומייעץ לעסקים ביום-יום, אני רואה את ההשפעות של המשבר בכל הרמות. זה לא טריוויאלי, וזה דורש מאיתנו, בעלי העסקים, להתמודד עם מציאות חדשה ומאתגרת. בפאנל "עסקים במשבר" בהנחיית אדווה דדון, חלקתי עם המשתתפים את התובנות שלי: "אנחנו בעיצומו של משבר שלא ידענו כדוגמתו. כל אחד חווה את זה ברמה האישית, הלאומית והמדינית. לכל אחד יש שלוחות בתוך הדבר הזה, ואני חושב שאי אפשר להתעלם מההשפעות של זה עלינו כבעלי העסקים. הדברים חיים בתוכנו והעסקים שלנו סופגים את זה, מכילים את זה. לכל אחד יש מילואימניקים בעסק, יש משפחות שנפגעו וזה נוגע בנו כל רמה. באופן אישי ראיתי אלפי עסקים מתמודדים עם משבר הקורונה ובאופן כללי עם משברים. מה שאתה רואה הוא, שהמוצלחים שביניהם לא רק מזהים את ההזדמנויות במשבר, אלא גם מנצלים אותן בצורה שונה וחדשנית ומצליחים לבסס נכסים ותשתיות חדשים לעסקים שלהם. מצליחים ליצור שינוי".
החודשים הראשונים של המשבר הנוכחי לימדו אותנו שיעור חשוב: הכוח הגדול ביותר הוא הכוח שבידינו. מה שעבד הכי טוב עם פרוץ המשבר הגדול שידענו בחיינו היה מקומי, פרטי, אזרחי. הקהילה המקומית שלנו הייתה זו שהתגייסה ראשונה, תמכה וסיפקה את כל מה שהיה נחוץ. זהו שיעור שעלינו ללמוד ולהפנים - הכוח האמיתי שלנו טמון בקהילה ובשיתופי פעולה מקומיים.
למשבר הנוכחי קדם משבר הקורונה, שהכין אותנו בתנאים נוחים יחסית להתמודד עם משברים. למדנו שבכל רגע הכל יכול להשתנות, וכל הנחות העבודה שלנו יכולות להתפרק. למדנו להסתגל ולמדנו שאנחנו יכולים לשרוד עסקית סיטואציות קיצוניות ולא צפויות. אבל, אז היו בשוק ריביות נמוכות והמדינה תמכה בעסקים במענקים וחל"תים ביד נדיבה והמצב היה דומה בכל כלכלות העולם. כיום המצב שונה: הריביות גבוהות, המדינה לא כל כך מבצעת את תפקידיה, ומדובר במשבר מקומי בעיקרו.
במהלך הפאנל, הסברתי: "יכול להיות שיש פה איזה יד מכוונת שמכינה אותנו לקצב שינויים שהוא גבוה יותר ממה שהכרנו עד כה. לא רק ברמה המקומית, אלא באופן מאוד גלובאלי. הקורונה לימדה אותנו שביום אחד הכל יכול להשתנות, וכל הנחות העבודה שלך, הנחות היסוד והמציאות שסביבך שעליה אתה בונה ותלוי – הכל משתנה ברגע בלי שיש לך שליטה על זה". בקורונה למדנו לנצל הזדמנויות שבמשבר – לסגור פעילויות חלשות ולנצל את הזמן להשקיע בתשתיות בריאות, כמו תשתיות דיגיטליות. משברים מהווים הזדמנות לחדשנות ולשינוי.
במשבר העכשווי, הבנו שאנחנו לבד. המדינה לא תמיד תסייע כפי שציפינו, ועלינו לקחת אחריות על ההישרדות והשגשוג שלנו. המחשבה של "אם אין אני לי מי לי" מקבלת משמעות חדשה. זה לא רק עלינו כפרטים, אלא עלינו כקהילה עסקית. אנחנו צריכים לשתף פעולה, לתמוך זה בזה ולבנות מערכת אמון וחוסן משותפת.
הזכרתי בפאנל: "אני חושב שאחרי כחודשיים של פעילות אזרחית אינטנסיבית, הבנו שאנחנו לבד ומה שמהדהד לי בראש מאז זו הקלישאה של 'אם אין אני לי מי לי', אבל לא רק במובן שלי תמיר, אלא במובן של אם אין אנחנו לנו אז מי לנו". במהלך הפאנל, חלקתי את תחושותיי האישיות: "אני חושב שמאוד קל לברוח. אנחנו כולנו רוצים לחזור לחיות והתרבות היום היא שרגע אחרי שראינו את הדבר שהרגיז אותנו וגרם לנו לפעול אנחנו מעבירים אותו – זה נהיה כמו המציאות בטינדר 'לא אוהב, לא אוהב, לא אוהב'. היום אנחנו לא אוהבים הכל. אז אנחנו מחפשים לברוח מזה. אני חושב שלא. שאסור לברוח. צריך לרוץ אל זה, צריך לרוץ אל הדבר הזה, צריך להתעמת איתו. צריך לחבק אותו".
אני רואה בעלות ובעלי עסקים שנוטים בימים האלו להתבודד, להתמודד לבד. מצמצמים את מרחב הפעולה והמחיה שלהם ומחכים עד יעבור זעם. אל תלכו אחר הנטייה המאוד טבעית הזו. ההיפך נדרש היום ורק ההיפך יעשה לכם ולעסקים שלכם טוב עכשיו ועוד יותר טוב אחר כך. רק יציאה לפעולה, חיפוש ההזדמנויות, שיתוף פעולה, הם הדברים שיקימו את החברה שלנו למקומות שהיא ראויה להם. רק פעולה תבטיח תקומה ותקווה.
